כבר מזמן ברור לכל מי שמבין עניין כי ההייטק הוא הקטר המושך אחריו כלכלות שלמות, בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט. ההייטק הוא בבסיסו ענף שהדבר הקבוע ביותר שבו הוא החדשנות. כל עסק שהוא, ובפרט חברות הייטק, לא יוכל להתקיים אם לא יידע להתאים עצמו לנסיבות משתנות. אבל על מנת לחדש יש צורך בהשקעות. ואכן, לא חסרים גורמים המבצעים באופן קבוע השקעות בחברות הייטק.
תיקי השקעות אלה הן במידה רבה בגדר סיכון, כיון שגם אם יש למישהו רעיון מצוין, חייבים לשקול ולבדוק אותו, זהו תהליך שנמשך זמן מה ודורש הוצאות כספיות. אם המוצר הוכח כראוי, יש צורך בהשקעות במחקר נוסף ובפיתוח. אלה המבצעים השקעות בחברות הייטק לוקחים עליהם את הסיכון, תוך ידיעה שאם יהיו רווחים הם יקבלו חלק ניכר מהם.
חוץ ממשקיעים פרטיים, קיימות גם קרנות הון סיכון המתמחות בביצוע השקעות בחברות הייטק. חברות אלה בודקות את המיזם המוצע ואת ההיתכנות שלו ולאחר מכן משקיעות את הסכום הנדרש, לדעתן, על מנת להביא את הפרויקט לכלל סיום. בתמורה הן מקבלות חלק נכבד מהמניות – עד 60% לעיתים. לעיתים קרובות ההשקעה אינה נושאת רווח והפרויקט נגנז עוד בטרם הגיע לכדי מיצוי. אבל אם מצליח פרוייקט אחד הוא יכול לחפות על כמה וכמה כשלונות ועוד לשאת רווח נאה. למי שאין לו עצבים חזקים, אם כן, לא מומלץ לבצע השקעות בחברות הייטק.
בשנים הראשונות לפריצת ההייטק צצו פרויקטים חדשים מדי יום וקרנות הון סיכון השקיעו בהם כמעט ללא בדיקה, שלא לומר ניתוח מעמיק. משבר ההייטק הגדול בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת גרם לקריסה של רבות מהן וכיום בוחנות קרנות המבצעות השקעות בחברות הייטק חלק גדול מההשקעות על פי אמת מידה הלקוחה מעולם החשבונאות דווקא – עקרון המהותיות. בעבר בוצעו השקעות בחברות הייטק שכל מה שעשו היה לפתח מוצר מתחרה למשהו שכבר קיים בשוק – עם שינויים קלים, לעיתים לא יותר מקוסמטיים. כיום נבחנת התמורה האמיתית הצפויה כתוצאה מהפיתוח החדש ורק לאור נתונים אלה מבוצעת השקעה.
